זיכרונות ילדות משכנתי לשעבר, הפסנתרנית קלרה יאסינסקי, אינה הצליחה לשקם את אותו חייה עם תום אימי השואה.

גברת קלרה יאסינסקי התגוררה בנכס מס' 1 בחצר שיש לנו, ואנחנו גרנו מעליה. היא דיברה בעיקרם פולנית, והייתה פוסעת בהדרת מלכות. אם תשאלו אותי הילדה בת השש שהייתי, שיערה הזהוב שהיה מהודק בקפידה על אודות ראשה מקבל אופי למשל כתר מלכות. בכל מקום בין שגברת יאסינסקי נכנסה או גם יצאה מדירתה, הזאת עובד ומשתמש נתפסה מהנהנת לעברי בתנועה מכובדת או לחילופין כי קצרצרה.

ביתה הנקרא גברת יאסינסקי שיקף את אותן המלכותיות לעוזרת. שעון מטוטלת תקול עץ מהגוני שמר בדבר הכניסה הראשית. מרבדים זהובים ושופעים כיסו את אותם רצפה, הריהוט העתיק הפיץ רק את ריחן המתקתק הנקרא עם הזמן שעברו. קריסטלים ואביזרי נוי רבים ומגוונים מלאו רק את מגורי החדרים, וציורים רומנטיים ססגוניים עיטרו את קירות הבית. הינו נעשה הארמון בידה.

בסלון המרווח, מתחת לאהיל קריסטל נאה, מתעתד פסנתר כנף כהה ונקי מרבב. הפסנתר היה עיקרון המוקד הנקרא המעון לגמרי. ממחיר גבוה , מהמחיר הריאלי אביזרי הקריסטל והמרבדים היוקרתיים, מאוד הריהוט העתיק מיועדים אבל כדי להחמיא להודו של הפסנתר.


הנל נתפסה הפעם המקדימה שלי, ולפני שניגשתי לפסנתר, גברת יאסינסקי בקשה ממני לחפוף את אותו ידיי. באופן זה כבר החל מ נהיגה הפסנתר הראשון שלי בטווח גיל 6.

שתינו ישבנו על גבי ספסל הפסנתר השחור. חסר תווים, נטלה גברת יאסינסקי רק את ידיי, והחלה לעסות את אותם אצבעותיי. ידיה העדינות שיש צחות כשלג, אצבעותיה הארוכות והצנומות עפ"י רוב שקופות, וציפורניה צבועות בזהירות – פועל באדום, אם אי אלו שאני זוכרת.

בצעירותה, גברת יאסינסקי הייתה הפסנתרנית של העיר בתזמורת הפילהרמונית השייך וורשה, והייתה הבעלים המתקיימות מטעם קונסרבטוריון מפורסם בפולין. בכל מקום הסלון בשבילה ניצבו לא פחות תריסר צילומים ממוסגרות בם הזאת נראתה מנגנת באולמות קונצרטים בוינה, פריס ומוסקבה. 1 הזאת הראתה לכל המעוניין אלבום אשר בו מכתבי אוהדים וקטעי עיתונות פולנית שמתארים אחר ביצועיה בעולם. עיניה נצצו כשהיא דפדפה באיטיות באלבומים, כשאצבעותיה מלטפות שאין בהם משים את הדפים בנוסטלגיה.

טארט רק את השיעור שברשותנו. גב' יאסינסקי הקישה אודות הקלידים לאט ובחינניות, אצבע את אצבע, ימין ואחר זה שמאל, תו את אותם תו, בתיאום איכותי. וכשהיא נגנה, שרוולי חולצת המשי שלה טיפסו הרבה יותר. בנושא ידה, הבחנתי במס' כחול בן 6 ספרות המוטבע על עורה הצחור. המאשר המם את העסק. באותו השניה, רציתי מידי להמצא יכולה לדבר איתה בפולנית ולשחרר רק את גל השאלות המבוהלות שהחלו כבר להטריד את אותם מוחי הצעיר.

מסלול של הפסנתר שלי נמשכו דווקא מספר שבועות. איננו יכולתי להבחין את אותה הפולנית של גברת יאסינסקי, והיא לא יכלה להבין את אותם אי הדיוק התחושתי שלי.


חלוק מרופט

עשר שנים חלפו ואני ראיתי את אותן גברת יאסינסקי הרבה פחות ופחות. יאנק בעלה, גבר מרווח אירגון נוני פגיע, עזב את החפץ שובב בכלל בוקר וחזר מהעבודה באירוע, כשהוא מאפשר באדיבות את אותו הנהון הראש האופייני לאשתו, אך על פי רוב גם כן פעם אחת אינה מחליף מילה בעזרת איש. בנם הבודד, סטפן, שימש בערוב ימיו ממני במס' שנים. נולד מעולם איננו הצטרף למשחקי ילדי השכונה ברחובות, וכשהוא נמכר בשם פוגש מישהו מהבניין, הוא הינו מפנה זריז את כל ראשו על מנת למנוע הצטברות ממפגש.


אות החיים הגורם היחיד מגברת יאסינסקי נמכר בשם נגינת הפסנתר. זו נודעה מנגנת לצורך ביצוע זמן ברחבי ימים. המוסיקה בידה חמקה מבעד לקירות דירתה, ורחפה הצלחת גרמי המדרגות מסוג הדירה ולאורך מסדרונותיו. בשעות הלילה הקיץ, כשהחלונות המתקיימות מטעם כולנו היוו פתוחים, נגינתה המלודית מסוג גברת יאסינסקי הינה שיר הערש שהרדים אחר ילדים לשינה מתוקה.

בעלי חלוף הזמן, גברת יאסינסקי תיכף לא נודעה הדוגמא האלגנטית לעדינות וכבוד. שערה נקרא סתור, חלוקה מרופט, ועיניה רחבות ומוכות אימה. זוהי הייתה צועדת בטירוף במסדרונות הדירה, מבועתת וחסרת מטרה. לא יכולתי להבין כל מה קרה פעם שלה.

חייהם חלף ומצבה התדרדר. היינו אתם יכולים לגלות שבו פוסעת אנה ואנה ברחוב הומה בפני צורה שבבעלותנו, ממלמלת סמלים מבולבלות בפולנית ומתחננת לתשומת לב. פרחים נאים היו מצדדים הילוכם, מנסים למנוע מראה קשר עין בעזרת האישה האומללה. מפעם לפעם, היא הייתה זועקת זעקות מרות בפולנית: "יאנק, יאנק, היכן אתה? אלו באים! יכולים להיות עומדים לקבל אותי!"

צעקותיה הבוכיות שיש מצמררות את העסק. אני בהחלט אמורה נסתרת מאחורי תריסי חלון למוסד, מציצה החוצה ותוהה למה יאנק שלא מיוצר לעזרתה.

כשהתקפות החרדה לחיית המחמד הפכו תכופות עוד ועוד, בעלה נאלץ לנעול שבה לתוך ביתם כשהוא נקרא יוצא לפעולה. צעקותיה המרות ותחינותיה אינם זכו לתגובה והלכו והחריפו. היא דפקה במרבית כוחה בדלתות, בקירות, והתחננה לצאת, לברוח מהשדים שרדפו את הדירה בפעם השנייה בחייה. אינה ידעה ממה להסתתר.

לסוף דבר, בנה, סטפן התגייס לצבא ועזב את אותן המעון. יאנק היה מגיע הביתה מאוחר בערב, ומהווה נתפסה נעולה לבדה בדירה עם זמן קבוע, חודשים וחודשים ברציפות.

במקרים חמורים נדירים, כשגברת יאסינסקי נתפסה נינוחה לכמה זמן ניכר, יתאפשר לכם הינו לשמוע את אותו צליליו המתוקים והמוכרים שהיא הפסנתר. לזמן קצר מהיר הזו הינה חוזרת לקרות הפסנתרנית המצליחה מוורשה. נוני כששלוותה הפנימית הינה מתחילה להתערער יחדש, נעימותיה החזקות והנמרצות שיש מפנות את מקומן לצלילים מלנכוליים או שמא שהמוסיקה הינה נמוגה כולו. למרבה העצב הנל נודעה אחרון מזמן נכון.

שנה אחר על ידי זה, גברת יאסינסקי נפטרה. בעלה חבר את הדירה ועבר לעיר שונה. ביתם רוקן רוצה את אותן שואף. הפסנתר נח בשמש, עקום, מקווה שיאספו את השיער. משפחה צעירה עברה להתגורר בביתם, ודירתה הנקרא גברת יאסינסקי התמלאה בקולותיהם המלודיים והעליזים המתקיימות מטעם ילדים צעירים.

מזמן לזמן, המוסיקה שהיא קלרה חוזרת אלינו, ואני מחוייבת לקבל את נעימותיה בלבי.


16.06.2021 22:50:18
terkildsengqmxu

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one